פסק-דין בתיק ת"א 21070-02-10

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגין הפרת שני הסכמי שכירות,  ובגובה הפיצוי המוסכם הנקוב בם.

במסגרת כתב התביעה, טען התובע כי ביום 8.5.2009 הושכרה דירה ברחוב מניה שוחט 11/11 בראשון לציון (להלן: "הדירה") לנתבעים 1-2, וזאת עד ליום 7.7.2010, ובתנאים הנקובים בהסכם.

במהלך חודש ינואר 2010 ביקשה הנתבעת 1 לעזוב את המושכר, תוך שהיא מתחייבת למצוא דייר חלופי תחתיה.

ביום 12.1.2010 נחתם הסכם שכירות חדש עם הנתבעים 3-4 אשר אמור היה להיכנס לתוקפו ביום 1.2.2010.

ביום 25.1.2010, וימים ספורים קודם קבלת החזקה, הודיעו הנתבעים 3-4 כי אין בכוונתם להיכנס לדירה וממילא הם נמנעו מלהשלים, עד לאותה עת, את התחייבויותיהם בכל הנוגע להמצאת בטחונות.

לטענת התובע, הנתבעים כולם, בכוונת מכוון, פעלו מנת לחמוק מהתחייבויותיהם החוזיות , תוך שבסופו של יום, נותר התובע עם דירה ריקה, וכי עליהם, יחד ולחוד, לשפותו בגין נזקיו, כמו גם בגובה הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכמי השכירות.

בכתב התביעה, הבהיר התובע כי הינו הבעלים הרשום של הדירה , אלא שזו נרשמה מטעמים שונים על שמו של בא כוחו, עו"ד לבון, כנאמן, ושעה שהתובע מחזיק ביפוי כח נוטריוני מאת הנאמן לפעול ביחס לדירה.

בכתב ההגנה של הנתבעים 1-2 נטען כי הנתבע 2 עזב את המושכר זמן רב קודם האירועים נשוא התביעה, ומכאן שלא היה כלל מקום לכלול אותו במסגרת ההליך הנוכחי.

עוד נטען כי משנכרת הסכם השכירות בין התובע לבין הנתבעים 3-4, יש לראות בכך כדי מילוי התחייבויות הנתבעת 1, וכדי לפטור אותה מיתרת חובותיה על פי הסכם השכירות.

עוד טענה הנתבעת 1, כי ממילא ניתן בידה ביום 15.1.2010 אישור בכתב מאת התובע, על פיו היא רשאית לעזוב את הדירה ביום 30.1.2010, ומכאן שאין ולא היה מקום להגשתה של תביעה זו.

הנתבעים 3-4 טענו כי התקשרו עם התובע בהסכם שכירות אשר נחתם בקניון בראשון לציון, תוך שהם מוסרים לידיו את השיקים בגין כל תקופת השכירות, בטחונות וחתימות מטעמם של שלושה ערבים. על פי אותו הסכם היו הנתבעים 3-4 אמורים לקבל את החזקה בדירה ביום 1.2.2010.

על אף האמור לעיל, סירב התובע למסור בידי הנתבעים 3-4 העתק של הסכם השכירות, במועד החתימה, ופניות מאוחרות לקבלת ההסכם לא נענו תוך שהתובע מציב דרישות נוספות לרבות לעניין חתימתו של ערב נוסף. 

פניות אחרות של הנתבעים לקבלת כתובת מדויקת של הנכס ומתן אפשרות ביקור של נציג חברת בזק לצורך העתקת קו טלפון, נענו בשלילה, עד כי הנתבעים פנו לנתבעת 1, אשר הציגה בפניהם את הסכם השכירות ובו מופיע שם השונה משמו של התובע, כמשכיר, בעוד התובע מופיע כמיופה כוח.

לשיטת הנתבעים 3-4, לא נותר להם אלא לחפש דירה חלופית לשכירות, חלף דירתו של התובע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים בפני ונתתי דעתי לסיכומי באי כח הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ככל שהיא מתייחסת לנתבעים 1-2, ולהתקבל באופן חלקי ככל שהיא מתייחסת לנתבעים 3-4. טעמיי להלן.

מערך היחסים שבין התובע לבין הנתבעים 1-2

אין חולק בין הצדדים כי הסכם השכירות אשר נכרת בין התובע לבין הנתבעים 1-2, חייב את הנתבעת בתשלום מלוא דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות.

(בעניין זה ראה נספח ב' לתצהיר התובע).

כמו כן, אין חולק כי הנתבעת 1 ביקשה לסיים את תקופת השכירות, מטעמים אלו ואחרים, וכי הוצהר על ידה כי קיצור הסכם השכירות יעשה כנגד מציאתו של דייר חלופי, בהסכמת התובע ובתאום עמו, ובתנאים שלא יפחתו מאלו אשר היו נקובים בהסכם שבין התובע לבין הנתבעים 1-2.